נראה כי המצב האנושי כולל באופן מובנה את החוויה העצמית - חוויית היותה של “אני” ממשית ונפרדת שנמצאת באינטראקציה מתמדת עם סביבה חיצונית, המורכבת גם היא מאוסף ישויות נפרדות וממשיות. הישות העצמית נחווית כבעלת חיים משלה - תהליך במרחב-זמן במסגרתו נכפה עליה לבחור בחירות, להתמודד עם נסיבות, להישמר מסכנות ולהשיג הישגים. באופן בלתי נמנע, חוויית החיים הזו מהווה מעין כלא עבור מי שחווה אותה ומביאה עמה חרדה קיומית, בין שבמודע ובין שלא. אנשים שונים מגיבים לחרדה הזו במנעד תגובות שנע מאי-נחת כמעט בלתי מובחן ועד תחושת סבל כבד מנשוא. כך או כך, חוויית העצמי הנפרד גוזרת על מי שחווה אותה חיפוש אחר “דרך מילוט”, אחר שחרור. זוהי למעשה ההשתוקקות היחידה - “לחזור הביתה”, להיגאל.
החיפוש יכול לעטות צורות רבות בכל תחומי החיים. עבור המחפשת, צבירת הון, הצלחה בעבודה, מציאת זוגיות, הקמת משפחה, רכישת חוכמה וידע, התפתחות אישית ורגשית, עשיית מעשי חסד, תרגול רוחני או כל תהליך אישי אחר הוא הזדמנות - כלי שעשוי לקרב את המחפשת ליעדה. לפיכך, מקיימת המחפשת יחסי קח-תן בלתי פוסקים עם המציאות, מנטרת את מצבה, ונמצאת בציפייה דרוכה לפריצת דרך שתקרה בעתיד הקרוב או הרחוק.
לכל צורות החיפוש משותפת ההבטחה הגלומה בהן כביכול, לפיה לו רק ישתנו הנסיבות החיצוניות או הפנימיות לטובה, או לחלופין - לו רק יישארו כפי שהן ללא שינוי, תתקרב המחפשת צעד נוסף לקראת הגאולה האישית - חוף מבטחים שבו היא תדע ותרגיש שהכל, סוף סוף, בסדר. ה”אני” הנפרדת חווה עצמה, אם כן, כמצויה בדילמה תמידית: איך עליי לנהוג, לחשוב ולהרגיש כדי שאוכל להגשים את ההבטחה? מדי פעם חווה המחפשת חוויות נעימות או מספקות, אך תוך זמן מה צצים הבעיה הבאה, הצורך הבא, היעד הבא, והחיפוש אחר חוויות נוספות מתחדש במלוא עוזו. אצל אנשים מסוימים, לעיתים לאחר אכזבות רבות ואף הגעה לכדי תחושת ייאוש, עשויה להתגבש ההכרה כי זו הבטחה עקרה, אך אין די בהכרה זו בכדי להפסיק את ההשתוקקות והחיפוש. על ידי התמדה בלתי פוסקת בחיפוש אחר מפלט, משמרת המחפשת את אשליית ממשותה, שהיא אשליית כליאתה.
אלא שלעיתים, באופן פתאומי, ללא כל הכנה מוקדמת, ללא כל סיבה, ומבלי שניתן להצביע על נקודה בזמן שבה הדבר קרה, יכולה להתגלות ההפתעה: הכל ריק לחלוטין, נטול ממשות ומופלא. נפרדות מתגלה כאשליה שמעולם לא התהוותה, ומתברר כי מה שיש - בדיוק כפי שהוא - הוא הבית, וכי אין אלא גאולה. זו אינה תובנה שכלתנית וגם לא חוויה אישית, ועם זאת הדברים מתגלים בפשטותם הריקה, הברורה מאליה, כפי שהם בדיוק וכפי שתמיד היו, מבלי שיש כל צורך לשנות או להבין דבר. אין כל דרך לתאר זאת במילים, וכל ניסיון להבין את זה או להתקרב לזה דרך הרהור, לימוד או תרגול רק ממסך את זה. ההתבהרות הזו היא מדהימה ממש, ובה בעת חסרת כל חשיבות. שום דבר ממשי לא משתנה בעקבותיה ואף בעיה אינה נפתרת, אך כל הבעיות מאבדות את המשמעות הקיומית שמעולם לא הייתה להן, ויש בכך הקלה עצומה.
נדמה כי במרבית הקאנונים הדתיים והמסורות הרוחניות, ובמיוחד באלו הנפוצים במזרח הרחוק, ניתן למצוא אזכורים ישירים לכך. עם זאת, כשהמחפשת הנפרדת והממשית בעיני-עצמה באה במגע עם האזכורים הללו כחלק ממסעה, היא מפרשת אותם, באופן תמים לחלוטין, כעוד עמדה, תפיסת עולם או פילוסופיה, ובמילים אחרות - כעוד דרך מילוט. עד מהרה היא הופכת לחסידה נאמה של התורה ש”גילתה”, ונרתמת להוספת עוד ועוד קומות למגדל הקלפים שהקימה. וכך, על בסיס ביטויים פשוטים וישירים של היעדר-דוֹגמה והיעדר-אג’נדה, התפתחו במרוצת השנים אינספור דוֹגמות ואג’נדות: דתות, תורות, אמונות, פילוסופיות ושיטות תרגול. באופן אירוני, על גבי חשיפתן של כל דרכי המילוט כאשליה, נולדו עוד ועוד הצעות לדרכי מילוט המאשררות-לכאורה את האשליה שהולידה אותן.
גם במערב ניתן למצוא כיום דוברים רבים שעוסקים בנושא זה תחת הכותרת “אי-שניוּת” (Non-duality), תרגום מסנסקריט של המילה “אדוואיטה”. עם זאת, גם בקרב דוברים אלו ישנם רבים שמלמדים תורה, שיטת תרגול או פילוסופיה, ובכך מסייעים למחפשים לאשרר את אשליית התקדמותם האינסופית אל עבר המפלט הסופי. ביטויים פשוטים וישירים של הדברים המובאים כאן - נטולי כל אג’נדה, כוונה או מטרה - נותרו בלתי שכיחים וזוכים לפופולריות פחותה בהרבה מזו של שיטות הוראה המלמדות דרכי מילוט שונות. המסר הישיר והבלתי מתפשר שהם מבטאים הוא מאיים מאוד עבור חוויית ה”אני” הנפרדת, שכל תכליתה ופעולתה הן להישרד באמצעות אשרור קיומה הממשי ומניעת חשיפת טבעה האשלייתי. כאשר קיימת פתיחות לביטוי ישיר זה, ייתכן שיימצא הדהוד עם הנאמר כאן באופן שאינו רק רעיוני או מילולי.